עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני אפרת,
אפרת יעקב.
חברים
ᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤThese HeavenMaskedCatTigerLilycosmicBFFאלונה
בודדה במערכהעוד מוזרה בעולםדניאלאליסהMeshiתמר גלעד
girle lifesomeone
נושאים
שיר  (5)
סבא  (1)
זו אני! לא תוכלו לשנות
זו אני,
ולא תוכלו לשנות אותי,
לא מתפשרת..
עומדת על שלי..
זו אני,
עקשנית..
חרוצה...
זו אני,
ולא תוכלו לשנות אותי!
לא תוכלו, לא תצליחו,
גם אם תרצו בכל כוחכם,
זו אני..
זו אני..
וכך אני נראית, ככה
•  עיניים בורקות וכחולות
•  שיער בצבע אדמוני
•  דקיקה וגבוהה
•  פנים סוערות אך שקטות
•  צוואר ארוך, לא מדיי
•  ידיים צנועות
•  רגליים צרות וארוכות
•  יפה (לפי דעת הוריי)
בוגדנות

אני מאוד אוהבת חיות
כי....
לפעמים הן משמחות
לפעמים מרגשות
ולא משנה מה, הן תמיד איתך,
חיות הן לא בוגדות,
הן לא בני אדם
יופי

פרחים וצמחים,
איזה יופי!
חיצונית..
ואולי גם פנימית.
אתה לא יכול לדעת...
וזה מה שיפה בהם.
כך זה יכול לסקרן אותך.
כי אומרים שצמחים לא דוממים..
אז יש להם נשמה?
החיים

יש אנשים שמכבדים ומעריכים את המתנה שאלוהים נתן להם, החיים!
ויש אנשים דיכאוניים
האנשים עצמם אולי לא יודעים אם הם מעריכים את חייהם
אני לא דיכאונית!
או שאולי כן?
כן, אני כן!
ואולי לא?
מה לעשות? אלו החיים!
לפעמים אתה שמח עליהם ועל השי הענקי הזה
ולפעמים אתה יכול לא לשים לב בכלל
וזו הבעיה העיקרית של בני האדם!
לא יודעים להעריך

כמעט- שנה

09/04/2015 22:11
אפרת
אוקיי. אז לא כתבתי כבר כמעט שנה. בסדר, אני יודעת שזה די מטורף. 
אבל מה אני אעשה? 
וואו. קרו לי כל כך הרבה דברים מאז.
כבר אין דקל. ואני מרגישה כבר כאילו הוא לא היה. 
עכשיו יש דניאל. רק דניאל. 
אנחנו לא ביחד. אני מאד אוהבת אותו. אבל מפחדת ממה שהוא מסוגל לעשות לי. כמו מה שעשו לי דקל ויואב.

בכמעט-שנה הזאת גם הספקתי להיפגע בתאונה. לא רק אני. גם אמא שלי. נסענו באוטו יחד לקניון, ופתאום ראינו משאית מתקרבת לכיוונינו. מאז אני לא זוכרת יותר. אמא שלי הייתה צמח במשך שבוע. ואז קמה. נשברו לה, באופן די רציני , שתי הידיים והרגליים וידה הימנית רק נסדקה. היא הייתה על כיסא גלגלים במשך חודש
.
אני בעצם מתתי. ואז החיו אותי. איכשהו. עדיין לא שאלתי מה בדיוק היה שם. ואת האמת, שאני גם לא רוצה לדעת. אני נפגעתי במוח והיו צריכים לערוך לי ניתוח ובמהלכו נעצר לי הדופק. 
אבל עובדה, אני כאן יושבת וכותבת, חיה ונושמת.
בואו נגיד, שיש לי מזל. מזל גדול. 
ואני מודה לאלוהים כל יום ולילה על זה שנתן לי עוד הזדמנות להישאר בחיים.
אני שברתי את רגלי השמאלית אבל חוץ מזה היו לי רק מכות יבשות. 

מזל. 

רציתי לספר לכם על דניאל. אני אוהבת את דניאל כל כך. אבל אני לא יכולה להיות איתו. 
כן, הוא גם אוהב אותי. מאוד. זה מה שהוא אמר לי לפחות. אבל אני באמת מפחדת. מפחדת ממה שהוא מסוגל לעשות לי. אולי הוא יכול לפגוע בי, להכאיב?
אני לא מספיק מכירה אותו. זה גם מה שאמרתי לו. אבל אין מה לעשות. הוא יודע איך אני מרגישה, הוא מבין ותומך, אבל עדיין רוצה אותי. וגם אני אותו.
הייתה לנו נשיקה אחת. היא הייתה פשוט.. מושלמת (?)
ואז סיפרתי לו על שני אלה שאהבתי קודם. סיפרתי לו שאני מפחדת. 
הוא רק שתק. ואז חיבק אותי ולחש- "אני מבין.."
המבט בעיניו שלו היה עצוב, והן הבריקו מדמעות. בכיתי. "דניאל, אני אוהבת אותך. אני כל כך מצטערת...." ייבבתי באוזניו. הוא חייך והדמעות עמדו לו בעיניים. "אפרת, אני אוהב אותך יותר ממה שתוכלי לדמיין. אבל אני באמת מבין אותך. אני לא אלחץ עלייך. שתרגישי שאת מבינה אותי יותר, נוכל לדבר על הכל הכל."
"חברים הכי טובים לבינתיים?"
"הכי הכי טובים!" הוא צחק. התחבקנו. נישקתי אותו בלחי ופתאום הרגשתי דמעה על השפתיים שלי שהגיעה בעינו. "דניאל.. אני אל יכולה שאתה ככה" ואז נישקתי אותו. והוא ממש בכה. הוא התנתק ושאל- "את בטוחה?" 
"דניאל, אני רוצה שתבטיח לי שלא תבגוד בי או תעשה לי משהו שלא ארצה אף פעם"
"מבטיח. אפרתי, אני אוהב אותך"
"גם אני אוהבת אותך, דניאלי. הכי בעולם"
צחקתי ואז הוא ליטף לי את הסנטר ונישק אותי נשיקה קצרה ומתוקה על השפתיים. 
"ללוות אותך הביתה?"
"אני אשמח"
ואז נעלמנו לנו. בחשיכה. יד ביד. מחייכים אחד לשני. הוא מנשק אותי בלחי ואני צוחקת.

אז זהו, זה מה שקרה בכמעט- שנה הזאת. בערך..
Suzanתמר גלעדThe Cheshire Cat
Suzan
10/04/2015 02:14
אוי אפרת, אני כל כך שמחה שאת לא מתה!
המחשבה הזו חלפה בראש שלי כמה פעמים, וזה הפחיד אותי.
אני תמיד חוששת שזה יקרה לאנשים שאני אוהבת מפה, וגם אם זה קורה, אין לי שום דרך לדעת...
אני שמחה שאת מצליחה לעבור הלאה, אני יודעת שזה יכול להיות מאוד קשה.
ותאמיני לי, שאם דניאל יפגע בך, אני אהרוג אותו.
רונית
07/07/2019 20:19
נוגע ללה התפקחות פקח חייבת להירשם בדוח
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זו לא ממש אני..

אהבה, כמו שאני מבינה..
זו לא אני..
כבר אהבתי, והפסיק,
ועוד פעם אהבתי, ונגמר..
די, כמה אפשר?!
אני לא יכולה לאהוב..
כי זו אני!
ומה לעשות? לא נולדתי לאהוב...
תחפושת
אנשים צבועים!
והחיוך הצבוע הזה שלהם..
החיוך הזה,
שמבשר רעות,
שמבחוץ הוא מחייך,
ומבפנים הוא כועס וזועם.
אויש,זה מגעיל..
זה עצוב..
זה נורא
אני לא יכולה לסבול אנשים צבועים..
זה מגעיל אותי, עושה לי רע,
יש להם תחפושת,
שמסתירה אותם,
את כל אישיותם...
זוהי התחפושת שלהם..
תחפושת מגעילה..
שעושה לי רע
מרגישה איתו...
מרגישה איתו אחרת,
מרגישה איתו שונה,
מרגישה איתו מיוחדת,
מרגישה איתו מדהימה,
מרגישה איתו אותי!
מרגישה את עצמי,
האמיתית,
הביישנית,
האמיתית (כנה)
העמידה
הנלחמת,
זאת שלא מתפשרת,
מיוחדת.