|
אודות
אני אפרת,
אפרת יעקב.
|
זו אני! לא תוכלו לשנות זו אני, ולא תוכלו לשנות אותי, לא מתפשרת.. עומדת על שלי.. זו אני, עקשנית.. חרוצה... זו אני, ולא תוכלו לשנות אותי! לא תוכלו, לא תצליחו, גם אם תרצו בכל כוחכם, זו אני.. זו אני.. |
וכך אני נראית, ככה • עיניים בורקות וכחולות • שיער בצבע אדמוני • דקיקה וגבוהה • פנים סוערות אך שקטות • צוואר ארוך, לא מדיי • ידיים צנועות • רגליים צרות וארוכות • יפה (לפי דעת הוריי) |
בוגדנות 
אני מאוד אוהבת חיות כי.... לפעמים הן משמחות לפעמים מרגשות ולא משנה מה, הן תמיד איתך, חיות הן לא בוגדות, הן לא בני אדם |
יופי 
פרחים וצמחים, איזה יופי! חיצונית.. ואולי גם פנימית. אתה לא יכול לדעת... וזה מה שיפה בהם. כך זה יכול לסקרן אותך. כי אומרים שצמחים לא דוממים.. אז יש להם נשמה? |
החיים 
יש אנשים שמכבדים ומעריכים את המתנה שאלוהים נתן להם, החיים! ויש אנשים דיכאוניים האנשים עצמם אולי לא יודעים אם הם מעריכים את חייהם אני לא דיכאונית! או שאולי כן? כן, אני כן! ואולי לא? מה לעשות? אלו החיים! לפעמים אתה שמח עליהם ועל השי הענקי הזה ולפעמים אתה יכול לא לשים לב בכלל וזו הבעיה העיקרית של בני האדם! לא יודעים להעריך |
|
|
הורים שמתגרשים | | לא מבינה אותם. לא יודעת מה לעשות איתם.. בשיעורים אני מתנתקת מהם לגמרי, בהפסקות אני נשארת בכיתה, קווראת ספר או סתם.. יושבת ובוהה בחפצי הכיתה. תמונת היום הנורא ההוא, שבו יואב כתב את הדבר ה.. מגעיל הזה על הלוח, קופצת אל מוחי ומרצדת מול עיני, הפנים של יואב הקורץ לדוד, מעקצצות לי בלב. העיקר שיש לי את דקל, אני חושבת, כמגרשת את המחשבות המטרידות ממוחי. בוהה במסך הטלוויזיה, בדמויות המרקדות מולי, אך כל ראשי במקום אחר למדי. לא יכולה להסתכל בפנים הרעות של יואב, ועכשיו.. אני חוזרת ליום ההוא, כשרכבתי על האופניים ובכיתי, ופתאום, דקל. איך שהוא הציל אותי, נפגשתי איתו לפני יומיים, חיבקתי אותו חזק והוא השתחרר מחיבוקי ולחש בראש מורכן: "ההורים שלי.. מתגרשים." בכיתי, אני יודעת איך זה מרגיש, גם הורי התגרשו, קצת לפני שפתחתי את הבלוג הזה, רק ש.. אף פעם לא הרגשתי חיבור עז להורים שלי, ובמיוחד לאבא. אני גרה עם אמי, בת יחידה, אולי יש לי אחיות ואחים חורגים מצד אבא, אבל אני לא יודעת. הוא גר בסן פרנסיסקו, ניתק איתנו את הקשר, זה היה כואב, אך התגברנו יחד, אני ואימי. אבל עכשיו שאני שומעת את זה, מבין שפתיו הרכות שנפתחות כשהוא מדבר, כמו תריסים שנפתחים ונסגרים. אנחנו מטיילים ברחוב, הרוח נושבת על פניי ואני משתוקקת לנגיעת שפתיו,
שכאילו קוראות לי. הוא לוקח אותי בידיו השריריות ומחבק אותי, ואני נענית לחיבוקו, באושר, בשמחה. מצאתי אהבה.. אהבה אמיתית. והוריו מתגרשים, והוא נהיה כמו משותק, כמעט לא מדבר, כמעט לא מקשיב, ראשו בעולם אחר. אני אנסה להוציא אותו מזה, איכשהו.. ולא משנה איך, הוא חשוב לי.. לא אוותר עליו, בשביל ההורים שלו, אין סיכוי, אני לא אתן שהוא ירגיש כל כך רע. רק בגללם! |
|
|
|
|
 | שמחה שחזרת ^_^ התגעגעתי ^_^ העיקר שאתם שם אחד בשביל השני. לך יש אותו, ולו יש אותך. אתם ביחד בזה. יהיה בסדר. (אני ...Noa פשוט פתחתי בלוג חדש) |
| | | |  | אפרת מתוקה חיכיתי לפוסט ממך! גירושים זה נורא. אבל קורה...אין דבר שניתן לעשות. בקטע של יואב ודוד- אני ממליצה לך לא לחשוב על זה. עד כמה שזה קשה. כשהם בסביבה שלך, אל תסתכלי עליהם, תתעלמי, תתרחקי. וכמו שכבר אמרתי לך- אפילו תתעמתי עם אחד מהם. ולגבי דקל...אני מניחה שתהיה לו מן תקופה לא טובה בעקבות הגירושים, פשוט תהיי שם בשבילו, תקשיבי לו. לילה טוב ^_^ |
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
זו לא ממש אני.. 
אהבה, כמו שאני מבינה.. זו לא אני.. כבר אהבתי, והפסיק, ועוד פעם אהבתי, ונגמר.. די, כמה אפשר?! אני לא יכולה לאהוב.. כי זו אני! ומה לעשות? לא נולדתי לאהוב... |
תחפושת אנשים צבועים! והחיוך הצבוע הזה שלהם.. החיוך הזה, שמבשר רעות, שמבחוץ הוא מחייך, ומבפנים הוא כועס וזועם. אויש,זה מגעיל.. זה עצוב.. זה נורא אני לא יכולה לסבול אנשים צבועים.. זה מגעיל אותי, עושה לי רע, יש להם תחפושת, שמסתירה אותם, את כל אישיותם... זוהי התחפושת שלהם.. תחפושת מגעילה.. שעושה לי רע |
מרגישה איתו... מרגישה איתו אחרת, מרגישה איתו שונה, מרגישה איתו מיוחדת, מרגישה איתו מדהימה, מרגישה איתו אותי! מרגישה את עצמי, האמיתית, הביישנית, האמיתית (כנה) העמידה הנלחמת, זאת שלא מתפשרת, מיוחדת. |
|
;){kind=link}