עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני אפרת,
אפרת יעקב.
חברים
ᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤThese HeavenMaskedCatTigerLilycosmicBFFאלונה
בודדה במערכהעוד מוזרה בעולםדניאלאליסהMeshiתמר גלעד
girle lifesomeone
נושאים
שיר  (5)
סבא  (1)
זו אני! לא תוכלו לשנות
זו אני,
ולא תוכלו לשנות אותי,
לא מתפשרת..
עומדת על שלי..
זו אני,
עקשנית..
חרוצה...
זו אני,
ולא תוכלו לשנות אותי!
לא תוכלו, לא תצליחו,
גם אם תרצו בכל כוחכם,
זו אני..
זו אני..
וכך אני נראית, ככה
•  עיניים בורקות וכחולות
•  שיער בצבע אדמוני
•  דקיקה וגבוהה
•  פנים סוערות אך שקטות
•  צוואר ארוך, לא מדיי
•  ידיים צנועות
•  רגליים צרות וארוכות
•  יפה (לפי דעת הוריי)
בוגדנות

אני מאוד אוהבת חיות
כי....
לפעמים הן משמחות
לפעמים מרגשות
ולא משנה מה, הן תמיד איתך,
חיות הן לא בוגדות,
הן לא בני אדם
יופי

פרחים וצמחים,
איזה יופי!
חיצונית..
ואולי גם פנימית.
אתה לא יכול לדעת...
וזה מה שיפה בהם.
כך זה יכול לסקרן אותך.
כי אומרים שצמחים לא דוממים..
אז יש להם נשמה?
החיים

יש אנשים שמכבדים ומעריכים את המתנה שאלוהים נתן להם, החיים!
ויש אנשים דיכאוניים
האנשים עצמם אולי לא יודעים אם הם מעריכים את חייהם
אני לא דיכאונית!
או שאולי כן?
כן, אני כן!
ואולי לא?
מה לעשות? אלו החיים!
לפעמים אתה שמח עליהם ועל השי הענקי הזה
ולפעמים אתה יכול לא לשים לב בכלל
וזו הבעיה העיקרית של בני האדם!
לא יודעים להעריך

אוי דקל.. אני אוהבת אותך

19/11/2013 16:27
אפרת
דקל היקר לי מאוד.
 אני אוהבת אותך, אוהבת כל כך..  
אבל תחושה נוראית של כעס מסחררת אותי. 
לא היינו אמורים לחזור. שברת לי את הלב, 
ואני כועסת. ואוהבת. 
אני יודעת. יודעת שגם אתה אוהב אותי. אבל... 
קשה לי. קשה לי שנחזור. אתה מבין?
 אני פשוט לא מסוגלת. 
מה אתה היית עושה במקומי דקל?
 ומה אני הייתי עושה במקומך?
 אתה אוהב אותי. אני אותך.
 "בואי נחזור" אתה אומר
. ואני מהססת, מפחדת ששוב תשבור את לבי הרגיש. "אני לא מסוגלת, דקל. אני אוהבת אותך. אבל.. אני מפחדת." אני אומרת ופורצת בבכי מר. "את מפחדת שמה?" הוא לוחש "אתה  יודע מה.." אני צועקת מתוך בכיי. 
"בואי ניפגש, אפרת.. בואי ניפגש פעם אחת ונדבר על הכל. ואני פולטת: "לא. לא רוצה".
"בגלל פחד קטן תוותרי עליי?" הוא שואל בקול נעלב. 
"אני חושבת שאני בטוחה במה שהחלטתי. דקל, זה נגמר." 
הוא מנתק את השיחה. ועם צליל הניתוק אני מתחילה לבכות שוב. 
אני מרגיעה את עצמי ולוחשת: "הוא סתם דפוק.. את עוד תמצאי אהבה אמיתית... עשית בחוכמה. אפרתי, עשית בחוכמה." אני כוססת ציפורניים ופורעת את שערי. אני בדיכאון. אני חושבת שוב על מעשיי, ומתביישת בהם. 
חושבת שהם לא נכונים. שצורת מחשבותיי לא הגיונית. שוב.
MaskedCatSuzanלילך ציבעוניHere To Loveנועם❥AngelK❥אפרתתמר גלעד
MaskedCat
19/11/2013 18:18
חרא של מצב ! עשית את המעשה הנכון כפי שהבנת בעצמך , אין שום פתרון להימלט מהמצב הבכי ישחרר הכל .
עם הזמן פחות ופחות יכאב .
לא מגיע לו מישהי כמוך , אבל אם באמת אכפת לו ממך הוא ילחם עלייך ולא רק בשיחות טלפון .
אפרת
19/11/2013 19:02
תודה.
Suzan
19/11/2013 21:28
אפרתי, אני מסכימה עם ניקול, מאוד (זה מאוד מוזר, אנחנו אף פעם לא מסכימות.
יקירתי, אם הוא חכם הוא יילחם עלייך, יבין שאת בשבילו.
אם הוא טיפש, למי אכפת מהמטומטם הזה בכלל?
עכשיו את יכולה להמשיך לבכות.
מי כמוני יודעת שבכי פותר הכול.
אפרת
19/11/2013 21:46
בוכה... בוכה.. ואני לא אצליח להפסיק גם אם יאיימו עליי..
נועם
22/12/2013 21:08
אל תבכי!! הוא ממש לא שווה את זה!! דרך אגב נעים להכיר אני נועם :)
אפרת
22/12/2013 21:24
תודה:-)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זו לא ממש אני..

אהבה, כמו שאני מבינה..
זו לא אני..
כבר אהבתי, והפסיק,
ועוד פעם אהבתי, ונגמר..
די, כמה אפשר?!
אני לא יכולה לאהוב..
כי זו אני!
ומה לעשות? לא נולדתי לאהוב...
תחפושת
אנשים צבועים!
והחיוך הצבוע הזה שלהם..
החיוך הזה,
שמבשר רעות,
שמבחוץ הוא מחייך,
ומבפנים הוא כועס וזועם.
אויש,זה מגעיל..
זה עצוב..
זה נורא
אני לא יכולה לסבול אנשים צבועים..
זה מגעיל אותי, עושה לי רע,
יש להם תחפושת,
שמסתירה אותם,
את כל אישיותם...
זוהי התחפושת שלהם..
תחפושת מגעילה..
שעושה לי רע
מרגישה איתו...
מרגישה איתו אחרת,
מרגישה איתו שונה,
מרגישה איתו מיוחדת,
מרגישה איתו מדהימה,
מרגישה איתו אותי!
מרגישה את עצמי,
האמיתית,
הביישנית,
האמיתית (כנה)
העמידה
הנלחמת,
זאת שלא מתפשרת,
מיוחדת.