אני אוהבת אותך, אוהבת כל כך..
דקל היקר לי מאוד.
אבל תחושה נוראית של כעס מסחררת אותי.
לא היינו אמורים לחזור. שברת לי את הלב,
ואני כועסת. ואוהבת.
אני יודעת. יודעת שגם אתה אוהב אותי. אבל...
קשה לי. קשה לי שנחזור. אתה מבין?
אני פשוט לא מסוגלת.
מה אתה היית עושה במקומי דקל?
ומה אני הייתי עושה במקומך?
אתה אוהב אותי. אני אותך.
"בואי נחזור" אתה אומר
. ואני מהססת, מפחדת ששוב תשבור את לבי הרגיש. "אני לא מסוגלת, דקל. אני אוהבת אותך. אבל.. אני מפחדת." אני אומרת ופורצת בבכי מר. "את מפחדת שמה?" הוא לוחש "אתה יודע מה.." אני צועקת מתוך בכיי.
"בואי ניפגש, אפרת.. בואי ניפגש פעם אחת ונדבר על הכל. ואני פולטת: "לא. לא רוצה".
"בגלל פחד קטן תוותרי עליי?" הוא שואל בקול נעלב.
"אני חושבת שאני בטוחה במה שהחלטתי. דקל, זה נגמר."
הוא מנתק את השיחה. ועם צליל הניתוק אני מתחילה לבכות שוב.
אני מרגיעה את עצמי ולוחשת: "הוא סתם דפוק.. את עוד תמצאי אהבה אמיתית... עשית בחוכמה. אפרתי, עשית בחוכמה." אני כוססת ציפורניים ופורעת את שערי. אני בדיכאון. אני חושבת שוב על מעשיי, ומתביישת בהם.
חושבת שהם לא נכונים. שצורת מחשבותיי לא הגיונית. שוב.
אני אוהבת אותך, אוהבת כל כך..
אבל תחושה נוראית של כעס מסחררת אותי.
לא היינו אמורים לחזור. שברת לי את הלב,
ואני כועסת. ואוהבת.
אני יודעת. יודעת שגם אתה אוהב אותי. אבל...
קשה לי. קשה לי שנחזור. אתה מבין?
אני פשוט לא מסוגלת.
מה אתה היית עושה במקומי דקל?
ומה אני הייתי עושה במקומך?
אתה אוהב אותי. אני אותך.
"בואי נחזור" אתה אומר
. ואני מהססת, מפחדת ששוב תשבור את לבי הרגיש. "אני לא מסוגלת, דקל. אני אוהבת אותך. אבל.. אני מפחדת." אני אומרת ופורצת בבכי מר. "את מפחדת שמה?" הוא לוחש "אתה יודע מה.." אני צועקת מתוך בכיי.
"בואי ניפגש, אפרת.. בואי ניפגש פעם אחת ונדבר על הכל. ואני פולטת: "לא. לא רוצה".
"בגלל פחד קטן תוותרי עליי?" הוא שואל בקול נעלב.
"אני חושבת שאני בטוחה במה שהחלטתי. דקל, זה נגמר."
הוא מנתק את השיחה. ועם צליל הניתוק אני מתחילה לבכות שוב.
אני מרגיעה את עצמי ולוחשת: "הוא סתם דפוק.. את עוד תמצאי אהבה אמיתית... עשית בחוכמה. אפרתי, עשית בחוכמה." אני כוססת ציפורניים ופורעת את שערי. אני בדיכאון. אני חושבת שוב על מעשיי, ומתביישת בהם.
חושבת שהם לא נכונים. שצורת מחשבותיי לא הגיונית. שוב.